שיטת ההרפיה הפיזית הנהוגה כיום במכונות לחיתוך זכוכית היא חימום הזכוכית לנקודת ריכוך (כ- 650 מעלות צלזיוס). בשלב זה הזכוכית עדיין יכולה לשמור על צורתה המקורית, אולם לחלקיקים בכוס יש יכולת נדידה מסוימת והתאמה מבנית. הלחץ הקיים בפנים מתבטל במהירות, והאוויר מרווה. כאשר הטמפרטורה מאוזנת, משטח הזכוכית מייצר לחץ דחיסה, והשכבה הפנימית מייצרת מתח מתיחה, כלומר הזכוכית מייצרת לחץ פנימי אחיד ומופץ באופן קבוע, מה שמשפר את הלחץ הפנימי. חוזק המתיחה של הזכוכית כחומר שביר מגביר את עמידות הכיפוף ואת חוזק ההשפעה של הזכוכית. יחד עם זאת, בגלל קיומו של לחץ אחיד בתוך הזכוכית, ברגע שהזכוכית נשברת בחלקה מההשפעה שיכולה לעמוד בחוזק שלה, היא מתפוצצת באופן ספונטני לחלקיקים קטנים תחת פעולת לחץ פנימי, המשפר את בטיחותה. לכן פלדה.
בתהליך ההרפיה, תנור ההזדהות מזכוכית מייצר בדרך כלל כתמי רוח וכתמי לחץ. נקודת הרוח נוצרת במהלך תהליך הקירור כתוצאה ממתח זכוכית לא אחיד הנגרם על ידי קירור לא אחיד, והיא תצפה תחת זווית מסוימת. ראיתי את הפסים הבהירים והכהים על פני הזכוכית. נקודת הלחץ נגרמת גם כתוצאה מלחץ לא אחיד. לדוגמה, במהלך תהליך החימום יש הפרש טמפרטורה בין קצה הכבשן לחלק האמצעי, וכתוצאה מכך מתח לא אחיד. כתמי מתח אינם נמנעים כיום לחלוטין, אך ציוד הרפיה מעוצב ממזער את הנראות של כתמי לחץ.